אודליה יקרה שלי/שלנו..
אני כותבת לך בשם בנותיי היקרות וגם בשמי.
אני מודה ליה' כשמך "אודליה" על שבין כל השבילים בהם הוביל אותי מצאתי אותך ולא במקרה.
האנשים הטובים באמצע הדרך הם את אודליה.
הייתי חלשה מכל הבחינות ובעיקר איבדתי את הביטחון העצמי והאמונה שאגלה איי פעם את הניצוץ שישפוך שוב אור לחיי וכך אציל את עצמי ואת בנותיי מהתדרדרות לתהומות עמוקים וחשוכים.
את נשוא הניצוץ הזה שעזר לי להתרומם ולהגיע למקום בו אני נמצאת היום.
מהמקום בו אני מתביישת לעמוד בתור לקבל סל מזון ולהשתמש בקמצנות במצרכים כדי שיספיק עד לפעם הבאה ומהמקום בו לא היה כסף לקנות ריטלין ומהמקום בו לא האמנתי שאני מסוגלת להגדיל את ההכנסה שלי ומהמקום בו שחשבתי שאני לא ראויה ומהמקום בו הייתי ממורמרת וכעוסה על כל העולם ……וואו ……הדרך היתה ארוכה וקשה עד למקום בו אני נמצאת היום בזכותך אודליה.
נכון!
צריך שניים לטנגו ולחלק שלי בטנגו היתה השפעה גדולה מאוד מצידך.
זה התחיל בכך שעשית הכל באהבה עם תחושת שליחות ללא קשר לתפקיד שהיה לך מולי.
הרגשתי שאת חלק ממני באמפתיה הרבה ואף הזדהות .
כמה טוב שאת זאת שהיתה "שם"!!!!!